ארכיון תג: הרב ישראל אסולין

הלכות סדר ליל פסח / הרב ישראל אסולין

[ 25 ]

פרשת פרה – הרביעית בקריאה בין ארבעת הפרשיות. מגיעה אחרי פורים – מכינה אותנו בטהרה לקראת פסח. הפרה האדומה, כפרה על חטא העגל – אומרים המפרשים "תבוא האם ותכפר על צואת בנה".

כותב רבינו בליקוטי מוהר"ן :"אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל – שֵׁם הַפֻּר (אֶסְתֵּר ט וְעַיֵּן בְּכַוָּנוֹת הָאַרִיזַ"ל בְּסוֹד הִפִּיל פּוּר וּבְסוֹד פָּרָה אַדֻמָּה), וְאַחַר – כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָ"ה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שִׁיר – הַשִּׁירִים ה): "שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר". שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח פֶּה סָח (כַּמּוּבָא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר). נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי מָר דְּרוֹר (חֻלִּין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. וְעַל – כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שְׁמוֹת כ"ג): "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם". מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם רָאשֵׁי – תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר):

כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל – כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו, (וְלֹא סִיֵּם):" (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן ע"ד)

כותב רבינו שפורים – מלשון הפור הופך לפרה. מהי פרה אדומה? פרה אדומה מטהרת את הטמאים ומטמא את הטהורים. זאת בחינה של התפכות, מפורים נמשכת בחינת "ונהפוך הוא" ופרה אדומה היא בחינת ונהפוך הוא – היא הופכת את הטמא לטהור.

פסח הוא בחינת דעת ופורים הוא בחינת אמונה, מעבר לדעת, עד דלא ידע. רבינו מחדש שאם המהלך היה כל הדורות מפסח אל פורים, מסביר רבי נתן שעכשיו המהלך הוא מפורים. מתחילים מהאמונה. מתחילים ממחיית הספק, מחיית עמלק. ואז יש את כח הטהרה של פרה אדומה, ואז נעים אל עבר פסח – וזוכים בעזרת השם שלא יהיה חמץ בפסח. חמץ בפנימיות הגאווה שלנו, חטא היישות. ההתנפחות מעבר לפרופורציה האמיתית שמביאה לכל כך הרבה זיוף בעולם שלנו. אבל מה הכח להמלט מהחמץ? הכח הוא מפורים. הכח הוא מהאמונה הפשוטה. וזאת התרופה לדור אחרון.

למאמר המקורי: פורים הדרך לפסח – פרשת פרה

מה היה העניין של יוסף הצדיק? למה הוא סיפר את החלומות לאחיו? האם הוא "סתם חיפש צרות"? למה הצדיק רוצה שיהיו מקושרים אליו? האם זה חס ושלום בגלל גאווה כמו שחושבים המתנגדים? מהי הנקודה העמוקה בהתקשרות. מהי הנקודה העמוקה בהודיה – למה יהודי נקרא יהודי? ועוד בשיעור פרשת השבוע וישב – התחלות חדשות

לחצו לצפייה בשיעור

המקום:
הלימודים יתקיימו בבית כנסת "שבת אחים" רחוב נחל דליה פינת נחל תנינים במודיעין.

הזמן:
מיום ראשון עד יום חמישי בין השעות 8.45 עד 12.00

(המשך…)

ערן יאיר וברסלב שלום מזמינים את אותך באופן אישי לשיעור מדהים על חזון העצמות היבשות, בנוסף התחלנו להתכונן לפסח שיבוא עלינו לטובה ויש מגוון שיעורי צפיה והאזנה בנושא, וכן הוספנו עוד נישה נוספת בנושא פרשת השבוע על פי מסורת ברסלב עם טיבול וציבעוניות של מדרשים וסוד.

להאזנה לחץ -וישב חנוכהלהאזנה לחץ -וישב חנוכה

מאת הרב אליעזר רפאל ברוידא

ליצנים ומלעיגים

ישנם שני סוגים עיקריים של ליצנים המבזים עובדי השם יתברך ומלעיגים על מקיימי מצוותיו. הראשון איננו מסוכן כל כך, והוא עם הארץ הרחוק מתורה ומצוות, שכל דבר מכיפה על הראש ועד לשמירת שבת נראה לו מוזר ומצחיק, כשם שקוף תמה על בן אנוש האוכל באמצעות סכין ומזלג.

הסוג השני שומר תורה ומצוות כביכול והוא מסוכן מאוד. הוא בעצמו מתרשל בקיום המצוות ובלימוד תורה, ואין כל קשר בינו לבין הרצון האמיתי להתעלות בקדושה. לכן, הוא שונא כל אחד שמתאמץ בעבודת השם יותר ממנו, ומוכן ומזומן ללעוג, להתלוצץ, ולהחליש את דעתם של מבקשי השם. הליצן הזה לא סובל אף אחד שאינו משתייך לחוג שלו, ולא מן הנמנע שחולק גם על צדיקים.

הלץ הזה, הוא חכם בעיני עצמו, וכל מעשה שאינו לטעמו נראה לו כשטות ולועג עליו. לפעמים, תביא אותו מידה זו לידי מינות, להלעיג על המצוות עצמן, ולא רק על עושי המצוות, שנאמר (תהלים קיט נא): "זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי".

כפי שאמרנו לעיל בעניין הלץ המצוי, אין הלועג מקבל תוכחה, שנאמר (משלי ט, ח): "אל תוכח לץ פן ישנאך", ונאמר (משלי ט, ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון". בגלל שהוא חכם בעיני עצמו, הוא מתלוצץ בפעולות הקדושות של הזולת, מידה שאין לה תקווה, שנאמר (משלי כו, יב): "ראית איש חכם בעיניו תקווה לכסיל ממנו".

(המשך…)

מאתר ברסלב ישראל

פרשיות אלו עוסקות בבירור הטוב מן הרע והוא, ברירת נח מבני דורו, אברהם מבני דורו, יצחק מישמעאל ויעקב מעשו. זו מלחמה בין הקדושה והטומאה, מלחמת היכלי התמורות, מלחמת החיצוניות בפנימיות.

תפקידה האמיתי של החיצוניות הוא לשרת את הפנימיות, אבל כשהחיצוניות לוקחת מלכות לעצמה כביטוי חז"ל: "מלכותא בלא תגא" (פירוש: מלכות בלא כתר) – מתגבר השקר בעולם והאמת נעלמת.

החיצוניות – הקליפה – תפקידה לשמור על הפרי, אולם כאשר הקליפה מנסה למלוך בעצמה ולהראות שיש לה חיים בפני עצמם ואינה צריכה לקבל את חיותה מן הפרי, אזי השקר ואחיזת הנחש מתגבר בעולם.

(המשך…)

כידוע דבר רגיל היה בביתו של אברהם מראה מלאכי אלוקים באים והולכים עד שאפילו העבדים והשפחות היו מורגלים בכך וכפי שמעיד הכתוב "ויקרא מלאך אלוהים אל הגר מן השמים ויאמר לה …" [בראשית כא יז] המלאכים היו מדברים אליהם וזהו שמספר הכתוב על אליעזר עבד אברהם שלאחר ששלחו אברהם למשימה למצוא כלה עבור בנו יצחק – דיבר אליעזר אל השם.

רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב מביא שהתבודדות היא מעלה העולה על הכול ואמר שעל כל אדם "לְהִתְבּוֹדֵד בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לָשׂוּחַ עִם לְבָבוֹ" ועוד מוסיף בליקוטי מוהר"ן תורה קלח כי "עיקר האלוקות בלב"

(המשך…)

על הכרה והפרדה – פרשת וירא

הזירה לתוכה הכניס בורא עולם את ברואיו ע"מ שימליכוהו ויעבדוהו איננה זירה פשוטה כלל .
העולם מלא בהסחי דעת וטרדות מטרדות שונות .
מלבד התאוות והרצונות "המוזרים" שנטבעו בנו פנימה , לפנות ולרצות בענינים הגשמיים , מוסיפים נתוני המציאות האובייקטיבית להפריע גם הם ביצירת הקשר המבוקש עם הבורא .
בתוך הטרדות אותן מזמנת המציאות האובייקטיבית נכללות בעיות כגון – בריאות , פרנסה וכן בעיות פעוטות יותר כ – רעש חוסר נוחות ועייפות .
אותו מצב מיוחל בו נוכל לעסוק בלימודנו ותפילתנו באין מפריע נראה לרובנו מרוחק ודמיוני .
כאשר השקט מגיע אנו עייפים וכאשר יש בנו כח אנו חסרי זמן וכן כיוצ"ב עד אין סוף . אם כן מה עושים ?

שלב ראשון : הכרה
הכרה שזוהי המציאות , לכאן נשלחנו וזוהי הזירה בה אנו צריכים לפעול , העולם .
התפיסה וההמתנה , למציאות האופטימלית הינה פרי הדמיון שכן מחשבה דמיונית שכזאת תפריע לנו למלא את תפקידנו ואם נקשיב לה נהיה לעולם בגדר ממתינים לפעול.

השלב השני : הפרדה
ההפרדה בין העצמי לבין האירועים והמצבים הפוקדים אותו , כלומר – אדם החווה קור/חום , פחד , לחץ עייפות וכד' פעמים רבות התחושות וההרגשות משתלטות על האדם עד שנכבש בידן והן עושות בו כרצונו , לדוגמא: אדם החווה קור , ישנו האדם וישנו הקור , הקור הוא תחושה בלבד הנקלטת בגופו של האדם אך הקור איננו האדם בפועל .
אדם המתחיל להתבונן ברגשות ובמקרי החיים המתדפקים בפתחו ומצליח לעשות את ההפרדה בינו לבינן הוא אדם בהתהוות , לא כל רוח קלה עוקרתו ממקומו , לא כל תחושה חולפת מזיזה אותו משיווי משקלו , אט אט נבנה בסיס להוויתו .
במקביל – הנתונים הנקלטים בחושיו מקבלים את מקומם האמיתי כחיצוניים אליו והופכים לפחות מאיימים וסוחפים .

פרשת השבוע , "וירא" , פותחת בפס' : "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום "
הגמרא מגלה שיום זה הוא היום השלישי למילתו של אברהם אבינו שהיה בן תשעים ותשע שנים בהימלו , ביום זה כידוע הכאב והחולשה מתגברים ביותר .
אברהם אבינו יושב פתח האוהל ומצפה לאורחים וזאת למרות שבורא עולם "הוציא חמה מנרתיקה" , דהיינו הגביר מאד את עומס החום ע"מ שלא יטרידו אורחים את אברהם שעל אף כאביו מצפה לקיים את המצווה היקרה של הכנסת אורחים לאוהלו .
אברהם אבינו משאיר את תחושת כאב ברית המילה וחום השמש חיצוניים אליו , וזה שכתוב : "יושב פתח האוהל " , ישיבה שהיא ממצבי הגוף המעידים על שלוות נפש ושלום .
ואז - "וירא אליו ה' " , כאשר מפתח האדם את הכושר החיוני להשאיר את שבחוץ בחוץ ולהפריד בין מאורעות ותהפוכות הזמן לבין נפשו , כך מתוך טרדה ורעש מתקרב אל הראיה .

למאמרים נוספים מאתר אבן שתיה