שבת במדבר עם רן ובר וחברים
במגילת אסתר לא מופיע שם השם. זה דבר מאוד מתמיה! הרי המגילה מספרת על הנס הגדול שהשם חולל. היא מספרת על כח האמונה של אסתר ומרדכי והבטחון ללא עוררין של מרדכי היהודי. איך זה יכול להיות ששם השם לא מופיע בה?
יש מושג שנקרא הסתר אסתיר. הסתרה בתוך הסתרה. יש הסתרה שאתה יודע שיש בורא לעולם אבל אתה רחוק ממנו. לפחות אתה יודע לאן לחזור, לאיזה כיוון לפנות. ויש הסתרה בתוך הסתרה. אתה אפילו לא יודע שאתה צריך לחפש. זה מצב שבו אתה לכאורה כל כך רחוק מהקדושה שאין שום זכר וחיבור למשהו קדוש. גם במצב הזה אפשר למצוא את השם יתברך. גם במצב הזה יש תקווה. זה האור של פורים. זה האור של המגילה.
וכותב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן : "…שַׁיָּךְ לְעֵיל; וְזֶהוּ בְּחִינוֹת: 'אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, הֵיכָן אֱלֹקֶיךָ תֹּאמַר לוֹ: בִּכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי' (יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית פֶּרֶק א) שֶׁגַּם שָׁם, שֶׁמְּלֵאִים גִּלּוּלִים וַעֲבוֹדָה – זָרָה, גַּם שָׁם מֻסְתָּר הוּא יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְהַכְּלָל כְּשֶׁנּוֹפֵל לְשָׁם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי כְּשֶׁמַּתְחִיל לְבַקֵּשׁ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, בָּזֶה הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ מֵחִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה. כִּי חִיּוּת הַקְּלִפּוֹת הוּא רַק מֵהַהַסְתָּרָה, מַה שֶּׁנִּסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁם בְּתַכְלִית הַהַסְתָּרָה, עַד שֶׁאֵין יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל. אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, נִמְצָא שֶׁיּוֹדְעִין עַל – כָּל – פָּנִים שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹ"קַ יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁהוּא נִסְתָּר וְנֶעְלָם, וְעַל – כֵּן מְבַקְּשִׁין 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ'. וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ מְחַיֶּה עַצְמוֹ בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ. כִּי אַיֵּה הוּא בְּחִינוֹת מַאֲמָר סָתוּם, שֶׁהֵם מְקַבְּלִין חִיּוּת מִשָּׁם, רַק שֶׁחִיּוּת הַקְּלִפּוֹת הוּא מֵהַהַסְתָּרָה. אֲבָל הוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינוֹת חִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה בִּמְקוֹם נְפִילָתוֹ, עַל – יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ כַּנַּ"ל. וְאַחַר – כָּךְ זוֹכֶה לַעֲלוֹת מִשָּׁם לְגַמְרֵי אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּעַצְמָהּ, דְּהַיְנוּ בִּמְקוֹם הִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקָּר הַקְּדֻשָּׁה שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ. בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:" (ספר ליקוטי מוהר"ן – תנינא,סימן יב)
זאת אומרת שגם מהמקום הנמוך ביותר. גם מהמקום הרחוק ביותר, גם מהמקום הנראה המוסתר ביותר הרחוק ביותר מהקדושה – אדם יכול בכח האמונה, אמונה שהיא מעל לשכל, אמונה שהיא מעל לכל מה שאנחנו רואים לפנינו – לקרוא ולחפש את השם יתברך ועל ידי זה הוא יכול להתחבר לאורות הגבוהים ביותר.
על כן גם במגילת אסתר – שהיא כל כך גבוה, אסתר מלשון הסתר אסתיר, יש תקווה לכל יהודי לחפש ולקרוא להשם יתברך שיציל אותו ואת כל עם ישראל. גם אם הוא רחוק, גם אם נראה שהוא לא שייך לתורה או לקדושה – האמת היא שהוא שייך. האמת שהשם נמצא בכל מקום. האמת שהשם יתברך שייך ומחכה לכל יהודי שיתעורר ויקרא בשמו.
מובא בדברי רבינו הקדוש שישנן שתי בחינות: בחינת כסדר ובחינת שלא כסדר. בחינת כסדר קשורה לאדם, קשורה לחכמה ובחינת שלא כסדר קשורה לחוה, קשורה לספירת המלכות. הבעיה היא הניתוק בין חוה לאדם, הניתוק של המלכות מהחכמה. כשיש הפרדה, כשיש ניתוק … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: מועדי השנה | תגים: חכמה, כולל, כולל לב הדברים, מלכות, סדר, ראש השנה, שיעור, שלא כסדר | להגיב | לערוך
Share on Facebook באותו עניין: למה דווקא עכשיו שאני מתקרב לקדושה, אני מרגיש התרחקות? איך זה יכול להיות שאני סוף סוף עושה הרבה יותר אבל מרגיש רחוק יותר? וידאו סוד אלול – בקי ברצון ובקי בהמתנה וידאו – כבוד מלכים … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: וידאו, כללי | תגים: אומן, ברסלב, הלכות השכמת הבוקר, המלכת השם, השם מלך, וידאו, כולל, כולל לב הדברים, כסדר, לב הדברים, ליקוטי הלכות, ליקוטי מוהר"ן, מלכות, צורה פ"ב תנינא, ראש השנה, רבינו, רן ובר, שלא כסדר | תגובה אחת | לערוך
הכל בראש כמו שאומר הפתגם המפורסם. הכל מתחיל מהראש. אם הראש מסודר, אז הגוף מסודר. אם הראש לא… אז שאר הגוף סובל. איפה הראש שלנו? רבי נחמן מספר שקיבל את ראש השנה שלו מתנה מהקב"ה – שראש השנה הוא העניין … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: אומן, מועדי השנה | תגים: אומן, ברסלב, טהרה, מחשבות, קדוש ברוך הוא, קדושה, ראש, ראש השנה, רבינו | להגיב | לערוך
ביקשו טיפים להתחיל את השנה בטוב… טיפ 1: לזכור שהשם הוא המלך. יש מי שאחראי לכל מה שקורה. וגם אם זה נראה לנו חס ושלום אקראי או לא מכוון – הכל מדוייק ומכוון. הוא לא רק שולט על הכל אלא … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: אזמרה, מועדי השנה | תגים: אזמרה, אלול, אמונה, בחירה, ברסלב, התחזקות, התחלות חדשות, התחלת השנה, טיפ, לראות טוב, ניו אייג', פנימיות, פסיכולוגיה, ראש השנה, רבי נחמן, רוחניות, רן ובר, רצון | תגובה אחת | לערוך
** בתחילת השיעור (בערך שתי דקות ראשונות) יש רעשי רקע בהקלטה. איתכם הסליחה!!! Share on Facebook באותו עניין: ראש השנה – לחבר את בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר! שיעור וידאו הכנה לראש השנה – אנא אמלוך?! ראש השנה – ראש … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: וידאו, כללי, מועדי השנה | תגים: אלול, ברסלב, דיבור, הארה, המתנה, וידאו לראש השנה, כתר, פנימיות, ראש השנה, ראש השנה תשע"א, רבינו, רוחניות, רצון, שתיקה | להגיב | לערוך
45 views
פורסם בתאריך 26 באוגוסט 2010 מאת newb
זהו. זה עיקר העבודה בראש השנה. להמליך את המלך. להמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו. לבחור בטוב – לזכר שזה העניין. לצאת מהאני. הרבה אנשים מדברים על ביטול האני. אבל ביטול "למי"? למי ולמה אתה מתבטל? כשאתה מתבטל אתה צריך … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: מועדי השנה | תגים: ביטול, הארה, המלכה, התבטלות, מדיטציה, מלכות, פנימיות, ראש השנה | להגיב | לערוך
77 views
פורסם בתאריך 23 באוגוסט 2010 מאת newb
סיפרו לי שאם רוצים לראות את הפנים של הצדיק צריך להגיע לראש השנה לאומן. למה? זה היה דבר מאוד מוזר. מישהו אחר אמר לי שכדי להתחבר לרוח של הצדיק צריך ללמוד ליקוטי מוהר"ן בעיון. זה כבר יותר מתיישב, זה הגיוני! … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: אומן, מאמרים כלליים, מועדי השנה | תגים: אומן, ברסלב, ברסלבים, ברסלברס, עם ישראל, פושקנה, פנים של הצדיק, צדיק יסוד עולם, ראש השנה, רבי נחמן, רבי נחמן מברסלב | תגובה אחת | לערוך
בעזרת השם אני מתכונן לנסוע לאומן לראש השנה עם החברים המתוקים מלב הדברים. מומלץ מכל הלב למי שרוצה להצטרף לנסיעה : נסיעה לאומן עם לב הדברים (לחץ כאן). Share on Facebook באותו עניין: אחים לנשק – חלק ב' ישמע בזיונו … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: פיסות חיים – בלוג פנימי | תגים: אומן, ארז משה דורון, ברסלב, טיסה, לב הדברים, נסיעה, נסיעה לאומן בראש השנה, ראש השנה, רבינו | להגיב | לערוך
93 views
פורסם בתאריך 18 באוגוסט 2010 מאת newb
תשובה זה לא דבר טכני בלבד. תשובה זה דבר פנימי. זה ההשתוקקות של הנשמה להגיע לאיחוד. לחזור לחיבור. לבטל את מה שמפריד ביני ובין הטוב האמיתי. הטוב האינסופי שגנוז בבריאה ובתוכי. התשובה אומרת שאני רוצה לשוב – רוצה לחזור. לאן … לקרוא את ההמשך →
קטגוריות: תשובה | תגים: אלול, בזיונות, ישמע בזיונו, כאב, לב, לעשות תשובה, נפילות, ראש השנה, רבינו, תשובה | תגובה אחת | לערוך
מצה – מריבה לשם שמיים
במשך שנים המילה מצה הפריעה לי. מצה מלשון מריבה? למה מריבה בליל הסדר? למה הלחם הקדוש הזה, לחם האמונה שצריך לתת לנו הגנה רוחנית לכל השנה קשור למריבה. זה לא הסתדר לי. בכלל מריבות זה דבר שאף פעם לא הסתדר לי. כל החיים העדפתי להמנע מקונפליקטים מאשר "להכנס בהם". עד כמובן שלא יכולתי לסבול יותר ואז הייתי "נכנס בהם" – וגם אם התוצאות לא תמיד היו הרסניות המצב כבר היה בעייתי.
דווקא לאחרונה, אחרי שהתחלתי לעשות עבודה יותר לפתוח דברים, להכנס לתוך מריבות כדי לברר דברים ולהתקרב מצאתי את דבריו המתוקים של רבי נתן על הלכות פסח והלכות ראש חודש, רבי נתן מסביר שמצה היא בחינת משה, ומשה הוא ראשי תיבות מחלוקת שמאי הלל – מחלוקת לשם שמים. זאת אומרת שהמצה, המריבה שמדובר עליה בליל הסדר אינה רק מחלוקת, אלא היא מחלוקת לשם שמיים – מחלוקת לבירור האמת. וזאת להבדיל ממחלוקת קורח ועדתו שהיא מחלוקת לשם קנטרנות, לשם הגדלת האגו של החולק ולא לבירור אמיתי.
אתר חדש לנשים. סיהרא – פורטל הנשים החדש, תכנים לנשים. וידאו לנשים בלבד, מתכונים, אופנה, טורים אישיים, הורים וילדים, זוגיות, בריאות, הריון ולידה, פורומים ועוד… בואו למצוא את המקום שלכן באינטרנט.
אתר נשים – סיהרא!
אתר חדש לחאן מרחב עם – המרחב השקט שלכם במדבר, הכנסת אורחים ברוח האבות. כנסו ותהנו
הנה קטע מתוך הספר "שקוף" שכותב הרב ארז משה דורון. בקרוב גם סדנת שקוף . הקטע מתוך פורום לב הדברים :
כדור של אש
"סיפרתי לך פעם שאבא שלי התאבד"
"לא"
"אז אבא שלי התאבד כשהייתי בן 10 חזרתי הביתה מהבית ספר וראיתי מלא אנשים ברחוב מתחת לבית. לא חשבתי שזה קשור אלי אבל כשעליתי הביתה ראיתי שכולם מסתכלים עלי במבט של איזה מסכן והבנתי שמשהו קרה".
"אתה שונא אותו?"
"לא"
"אז יש לך באמת בעיה"
"זה לא מצווה בדת לסלוח למי שעשה לך רע?"
"אתה לא יכול לסלוח לפני שאתה גומר לשנוא. זה סליחה מדומה. הכחשה של השנאה, ובעצם השנאה פועלת בתוכך ללא שליטתך בדרכים מאד מפלצתיות".
"למה אתה מתכוון הכחשה?"
"הכחשה זה אומר שאם אני אומר: הנה ג'וק! אל תגיד "זה פרח", כי אז הוא יכנס בינתיים מתחת לארון ועוד שלושה ג'וקים יבואו בעקבותיו. פשוט תגיד: נכון, ותהרוג אותו".
מה שקיבלת בעצם זה כדור של אש בתוך הנשמה. מי שמקבל כדור כזה כבר לא יכול להיות בן אדם רגיל. הוא מצטרף לניצולי שואה. ויש לו בעצם רק שתי בחירות. להיות שד או להיות מלאך.
להיות שד זה הכי פשוט. מתעלמים מכדור האש, מכל הכאב, הזעם, הכעס, היאוש והכפירה שהוא מכיל. קוברים אותו עמוק בפנים. מכחישים אותו לגמרי ומעמידים פנים שהכל בסדר. ואז האש פועלת בפנים. בשלב הראשון מאבדים אמון בבני אדם. בשלב האחרון היא שורפת את הלב והוא מת. וכמובן שלא רק בבני אדם הוא לא מאמין אלא גם בבורא. הוא אפילו לא יודע שמה שמניע אותו זה שנאה וטינה כלפי כל העולם. ואז האדם נהיה שד. מה שעשו לו הוא יעשה לאחרים. אפילו בלי יסורי מצפון ורגשות אשמה, שהרי אין לו לב. רצחו אותו הוא ירצח, היכו אותו הוא יכה, עינו אותו הוא יענה. החלישו אותו הוא יחליש. ישכפל את האש המזוהמת הלאה כנקמה לא מודעת בעולם ומלואו.
אבל יש אפשרות אחרת. לגייס אומץ ולהתבונן בכדור האש. לגעת בו בידיים חשופות, לגלות אותו ולהוציא אותו החוצה. לצעוק ולבכות את כל הזעם ואת כל השנאה עד שימוצו. בסוף נשאר הכאב הטהור. ומי שיש בו כאב נטול זוהמה של כפירה ויאוש, טינה או רחמים עצמיים, הכאב הזה עובר בו מכף רגל ועד ראש ומטהר אותו ברמה כזו, שכעת הוא יכול לשרת רק את הטוב. רק הרחמים שאין להם סוף עוברים דרכו והוא נהיה מלאך שאפילו מגע ידו או מילה מפיו יכולים לרפא ולהביא תקווה בלב כל שבורי לב.
יש כאב שמגיע כל כך לאט שלא מרגישים בו. הוא כך כך שקט, עד שהוא מצליח לצלול דרך צינורות הדם הכי דקים עד לעומקים. ושם, בלי שאף אחד יבין איך זה קורה, הוא מתחיל, כמו גידול סרטני, לשלוח זרועות, גרורות, שלוחות. מהר מאד הוא בונה מעצמה פנימית מכוערת ועכורה. מבחוץ עדיין קשה לאתר את קיומו. אבל משהו בפנים קומל. העיניים נעשות שקופות והקול שברירי. הצבעים מיטשטשים וחדות התמונה של הנפש האלוקית נשברת והולכת.
רק כשהוא אוסף פנימה טינה, אשמות ישנות, יאוש מצטבר, נקמה שלא מיצתה את עצמה, שנאה עצמית. רק כשאלו עוטפים אותו כרחם מפלצתי ומעניקים לו כוח – הוא פורץ החוצה. באלימות. בצעקה. בהרס.
ויש כאב שמגיע באחת. עוד לפני שהבנת מניין הוא נוחת הוא פשוט בוקע את הכל ומתפשט בבת אחת בכל הגוף. משתק את כל המערכות. מדמים כל מחשבה. ואז, רגע אחד בלבד לפני שגם הוא צונח פנימה ומתחיל להטיף ארס, אפשר ללכוד אותו ביד. ללכוד ולהביט בו. חכה רגע. מניין באת? מה שם לך ומה שליחותך?
ואז, ברגע שהוא מבחין שניתן לו שם, ברגע שהוא חש שאתה יודע שאינו אלא שליח, הוא נרגע. והרוגע הזה מונע הצטברות של לכלוך סביבו. הוא נשאר טהור. גם כשהוא צולל פנימה אתה מרגיש אותו כמו חומר חריף ומאד מדויק שנועד לרכך את הקשיחות הפנימית שלך, שנועד לסלק את הערפל וההכחשה שמטנפים לך את הדם. הוא שורף, אבל לא את מהותך. הוא מתפשט לכל מקום, אבל בגלל שהוא נראה לעין הוא לא מכווץ שום איבר. להיפך, כולם נפתחים לקראתו, כולם מחבקים אותו. שרוף אותנו, גואל. טהר את כל מה שלא באמת שייך לנו. אחינו אתה.
(המשך…)
החיים היומיומיים יכולים להביא אותנו לשיגרה, הרבה פעמים אנחנו שוכחים שגם עם הילדים צריך לדבר על אמונה, כמי שגר באיזור מעורב [דתיים \ חילוניים] חשבתי שצריך ללכת לבית הספר של הילדים שלי ולדבר על אמונה, התבודדתי על זה [עצם הרעיון ניתן לי בהיתבודדות ] וישבתי לכתוב, זה מה שיצא…..
להקת האבות פרויקט מרתק ומיוחד במינו לקרוב לבבות: "ואתה נושא עינייך בשאלה שאין עליה תשובהו אתה יודע ואתה שומע בקולך הערב ובנשמתך הצמאה "
מופע ייחודי של שירים ברוח המקורות היהודייםשל שלושה קולות איכותיים ועמוקים: יואל מר, מיכאל שרף, גל שני מלווים בגיטרה, ברפרטואר של 15 שירים בניהם:המזוזה, תפילתי, מדור לדור, לוחות הברית, מוסר אביך, כתר מלכות שירת האבות נוגעת בנשמה ומביעה כמיהה לבורא עולםבמופע שמצליח לשלהב בשמחה קולחת ואמיתיתולגעת בלב היהודי השמחהמעמיק ברוחו ומתבונן בעולמו ממעמקיי קראתיך מזוזה, וידי נשלחה באהבה אליך …. למכירה מוקדמת של כרטיסים ב 50 ש"ח 03-5603243 — בין השעות 10:00-14:00
היה פעם עורך דין שלא היו לו אף פעם לקוחות.
יום אחד הוא ראה שמישהו עולה לכיוון המשרד שלו.
סידר את העניבה, הרים את הטלפון והתחיל לדבר לשפופרת.
"מצטער, גברת, אמרתי לביל שאני לא מוכן לייצג אותו בתביעה של מיקרוסופט, לא, זה לא הכסף, אני יודע שביל גייטס יכול להרשות לעצמו לקחת אותי, פשוט אין לי זמן".
העורך דין ניתק וסימן ללקוח להמתין, כי יש לו שיחה ממתינה. "כן, כן, אל תדאג", הוא צעק לשפופרת, "אני אוציא את דרעי זכאי בעליון, שלא יהיו לך ספקות".
כעבור חצי שעה הוא סגר את הטלפון והתנצל בפני הבחור שישב וחיכה לו בסבלנות. "תשמע, אני מצטער שחיכית כל כך הרבה. כמו שאתה רואה, אני עו"ד עסוק מאוד. במה אני יכול לעזור לך?"
ענה לו הבחור: "אני יוסי מבזק, באתי לחבר לך קו טלפון".
עובדת סוציאלית שואלת את חברתה: "תגידי, מה השעה?"
משיבה החברה: "אני לא יודעת, אין לי שעון".
אומרת הראשונה: "לא חשוב, העיקר שהוצאנו את זה מתוכנו ודיברנו על זה…"
בואו נשוב אל האוצרות שלנו, בואו ננסה בתמימות את העצה הפשוטה הזו. אפילו כשאין חשק, אפילו כשעצובים. אם נרים את הרגליים – הכול בסוף יתרומם. האמת הפנימית תתגלה, המוח ישתחרר, הדינים יתבטלו, אור יופיע.
"חדלו עוד להיות עניים. שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם", כך קורא אלינו רבי נחמן מברסלב.
יש לנו אוצרות חבויים, יש לנו כוחות עצומים, יש לנו עצות עמוקות ופשוטות איך להתמודד עם כל קושי שבעולם, אבל צריך להאמין באוצרות הללו, להשתמש בכל הכוחות, לקחת ברצינות את העצות.
אחת מעצותיו הגדולות של רבי נחמן היא השמחה.
לא רק לשמוח כאשר טוב לנו, זה לא חכמה.
לשמוח גם כשקשה לנו, גם כשנדמה שאין במה לשמוח.
לשמוח כעצה לגרש את העצבות, הדיכאון, הפחד, הספק.
אבל מה עושים כשלא מצליחים לשמוח? כשהלב אטום ומנותק, כשהמוח קהה וריק?
מה עושים כשיש לנו כל כך הרבה סיבות טובות להתעצב ולהצטער, האם זה לא קצת מעושה ואולי אפילו מגוחך, לשמוח, כשהכול סביבך בוער וקורס?
…לפעמים, בעיתים של חסד גדול, של עומק לילה ולב, כשהשקט מכבה את השאון העולמי ואת הדיו בלבבות, כאשר אפרוריות היום יום מתכווצת בבושה מתחת לשמיכת החושך, נזכרת הנשמה שטהורה היא. אינה חפצה עוד במלחמת מחשבות קודש וחול, רודפות זו את זו, נושכות זו את זו, עם הרבה חללים בשני הצדדים ובלי ניצחון לשום צד. ואז – רוצה האדם להיות גדול.
באחד מימי חודש מאי 1968 הדהד קול פיצוץ במורדותיהם המערביים של הרי יהודה. לכאורה, פיצוץ נוסף במחצבת הר טוב, שייעודה לספק חצץ לבניה. אלא שפיצוץ זה היה שונה בתכלית ממאות הפיצוצים שקדמו לו. הוא חשף פתח קטן לעולם קסום ונפלא, שהיה חבוי במעבה האדמה, נסתר מעין כל חי. בפיצוץ זה התחיל הפרק הנוכחי של מערת הנטיפים ב"שמורת אבשלום", קצת מעל העיר בית שמש.
מבחוץ אתה צופה על נוף בלתי מסעיר בעליל. שרידי מחצבה ישנה. הר גדול נגוס למחצה ומעליו מתדלדלים כמה עצים בסלע טרשי. חם מאד. לא המקום אליו היית יוצא לטייל וגם לא היית יכול לבלות בו יותר מזמן קצר. ואז מגיעים אל הפתח. שער בהר. אתה נכנס פנימה ונשימתך נעתקת. תוך דקות אתה עובר לעולם אחר, שלא ידעת על קיומו וגם לא הייתה לך שום דרך לשער שהוא נמצא שם, מתחת לרגליך. בחוץ הכול רותח. שלהי תמוז. אבל בפנים תמיד נעים. גם בחורף וגם בקיץ הטמפרטורה איננה משתנה.
לצייר הגדול יש את כל הזמן שבעולם. והוא משרטט ומתכנן כאן קוים ונתיבי זרימה, תנועה וקצב. מלאכת מחשבת של פירורי סלע צהוב ולבן ואדום וטיפות מים שמתמזגים זה עם זה יום אחרי יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, עידן אחרי עידן. נוטפים מלמעלה ועולים מן הארץ, נפגשים ונפרדים, מתאחדים לעמודים, לקירות, למסכים. מגלים טפח בריכות צלולות, ומסתירים טפח חביונות נסתרים. אלפי אופנים של משחק צורה וצבע. מירקם מדויק של אבן ומים, אטימות ושקיפות, קושי ורכות. פאר ומלכות מהווים רקע לצניעות ועדינות.
המים שואלים והסלע משיב. נטיפים מבארים את דרכם וחלל המערה מקשיב. שיחה מתמשכת דורות. מה שנגלה לעינינו הוא רק מה שכבר סוכם, נחתם ונגמר בין המשוחחים. אל מלאכת שיחתם הם רוחשים כבוד, מתבוננים ביראה ובחשיבות על כל שאלה ועל כל תשובה, על כל קו ועל כל נתיב. יודעים הם היטב, מה שמתחיל כנטיית גרגר סלע דקה יהפוך לבסוף לקיר, מה שנראה כפרפור אחרון של טיפת מים בבריכה שמתחת אינו אלא פתיחה לחיים אחרים.
במקום הכי נמוך במערה, 60 מטר מתחת לפני הקרקע, עוד חביונות מים טהורים. ארבעים שנה לקח לטיפת הגשם לחלחל מבעד למסך האטום המפריד בינינו לבין השמיים. אבל היא חפרה וחתרה, חיפשה וביקשה מוצא, עד שלבסוף נתגלתה במעמקים, הצטרפה אל חברותיה בעולם הפנימי.
אל בריכה אחת נוטפים מן הקיר מי תמיד, אבל הבריכה לעולם אינה מתמלאת. רמז יש כאן, הד סמוי למה שקורה עוד למטה למטה ועמוק מזה, נסתר גם עתה מאין רואים. המים אינם נותרים כאן. שוב הם מפלסים דרכם מעבר לסדקים בסלע ושואפים יותר פנימה, אל מערת נטיפים אחרת, שאיש טרם ראה, אבל אין ספק שהיא ספונה אי שם, עידן ועידנים. מי יודע איזה ציורים מתחוללים שם? מי יכול לשער את גודל היופי הנחבא במעמקים.
…לפעמים כל כך חם בעולם הזה. לוהט. החיים נראים כמו מחצבה טרשית וחסרת הדר, שנגזר עלינו לחצוב בה חצץ לבנייה. יום רודף יום. פיצוץ רודף פיצוץ. כן, בוודאי שיש משמעות לכל זה, הלא אנו מייצרים כאן חצץ. חומר גלם חשוב. כאן הוא מקום העבודה, עולם הבחירה. אבל לפעמים זה מעייף ומתיש. לפעמים בא לבכות מרוב הנוף האפור, השגרתי והבלתי מסעיר של החיים. החיים של רובינו אינם המקום אליו היו בוחרים לצאת לטיול מרגש.
…לפעמים, בעיתים של חסד גדול, של עומק לילה ולב, כשהשקט מכבה את השאון העולמי ואת הדיו בלבבות, כאשר אפרוריות היום יום מתכווצת בבושה מתחת לשמיכת החושך, נזכרת הנשמה שטהורה היא. אינה חפצה עוד במלחמת מחשבות קודש וחול, רודפות זו את זו, נושכות זו את זו, עם הרבה חללים בשני הצדדים ובלי ניצחון לשום צד. ואז – רוצה האדם להיות גדול. לגדול ולגדול עד לשמיים. לגדל כנפיים עצומות ולדאות בהן מעל האוקיינוס. לראות הכל מלמעלה. להבין.
רוצה עיניים לאור המחבק ומרפא הכל. ידיים לקבל אותו ופה לאמור לו: אבא, חסרת לי זמן רב. כה רב. ולבכות.
לא סתם בכי. בכי שימיס את פלדת הגוף, שישטוף את ריח העשן שנדבק בו בשל בעירה ארוכה כל כך. שיקרע באחת את בגדי החול המביישים, ויחזור וילביש את נשמותינו באור הראוי להן – אור צח, לבוש מלכות, בגדי קודש.
…פתאום ראיתי בעיניים שהאפור הוא שקר. פתאום נכנסתי לעולם אחר כאן שהיה כאן תמיד, אבל נעלם, והתביישתי כל כך.
איך חשבתי שהנוף משעמם? כן, ככה זה נראה מבחוץ, אבל מי יודע מה קורה שם בפנים?
מה טמון בתוך המחצבות הטרשיות שלי?
איזה יופי שמור לי במעבה האדמה?
איזה הבטחה צפונה בתוכנו? ומתחת לה – עוד הבטחות כמוסות.
אולי מתחת למערת הנטיפים מסתתרת מערת אבנים טובות? גבישי איזמרגד? נטיפים כחולים של ספיר? קירות לבנים של יהלום?
עד מתי נאמין לחיצוניות?
עד מתי נשפוט את עצמנו ואת זולתנו לפי הערך הדל והקלוש של נכסינו, חכמתנו, יופנו, גבורתנו? הלא מה שיש בנו באמת, יקר, רענן, זוהר, מסתורי, עמוק, נמצא בכלל במישור אחר לגמרי. לא רחוק, אבל עמוק. לא בלתי מושג, אבל נסתר מעין.
רבי נחמן מספר לנו על יורדי הים שספינותיהם נשברו והם ניצלו ובאו אל מגדל אחד, שם ניהלו ביניהם שיחות עמוקות. "בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים.שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם" (סיפורי מעשיות. מעשה בשבעת הקבצנים)
העניות והדלות הרוחנית בה אנו שרויים היא פרי בחירתנו. יש בכוחנו לוותר עליה – בהחלטה אמיצה אחת. "חדלו עוד מלהיות עניים", קורא אלינו הנשר הגדול. "אל תאמינו למראה עיניים", מרמז לנו הצדיק ברחמיו הגדולים.
אפילו אם ספינותינו שבורות, אפילו אם גלי הים הטילו אותנו אל מגדל שכוח, הכל עדיין תלוי בנו. גם אם נכשלנו, מעדנו, נפלנו, גם אם חשים אנו אבודים, זקנים, תשושי כוח, כל זה אינו אלא אחיזת עיניים, צידם החיצוני של החיים בלבד.
מתחת לכל זה שמור לנו יופי גדול. ויופי זה – הוא מה שאנו באמת. "שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם", מתחנן רבי נחמן לפני נשמותינו המכוסות אבק.
"בתוך הגוף הארצי, העכור, השואף כל ימיו אל כזב החומר, שוכנת נשמה קדושה וטהורה.
אל תאמינו לטרשים של הגוף, אל תתבלבלו מעכירות החומר".
"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח. …אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך" (ישעיהו ס')
פרטים נוספים על ספרי הרב ארז משה דורון, דיסקים, שיעורים ואירועים: לב הדברים 02-5667567 www.levhadvarim.com
