דף הבית / כללי / קטע מתוך הספר שקוף שכותב הרב ארז משה דורון

קטע מתוך הספר שקוף שכותב הרב ארז משה דורון

הנה קטע מתוך הספר "שקוף" שכותב הרב ארז משה דורון. בקרוב גם סדנת שקוף . הקטע מתוך פורום לב הדברים :

כדור של אש

"סיפרתי לך פעם שאבא שלי התאבד"

"לא"

"אז אבא שלי התאבד כשהייתי בן 10 חזרתי הביתה מהבית ספר וראיתי מלא אנשים ברחוב מתחת לבית. לא חשבתי שזה קשור אלי אבל כשעליתי הביתה ראיתי שכולם מסתכלים עלי במבט של איזה מסכן והבנתי שמשהו קרה".

"אתה שונא אותו?"

"לא"

"אז יש לך באמת בעיה"

"זה לא מצווה בדת לסלוח למי שעשה לך רע?"

"אתה לא יכול לסלוח לפני שאתה גומר לשנוא. זה סליחה מדומה. הכחשה של השנאה, ובעצם השנאה פועלת בתוכך ללא שליטתך בדרכים מאד מפלצתיות".

"למה אתה מתכוון הכחשה?"

"הכחשה זה אומר שאם אני אומר: הנה ג'וק! אל תגיד "זה פרח", כי אז הוא יכנס בינתיים מתחת לארון ועוד שלושה ג'וקים יבואו בעקבותיו. פשוט תגיד: נכון, ותהרוג אותו".

מה שקיבלת בעצם זה כדור של אש בתוך הנשמה. מי שמקבל כדור כזה כבר לא יכול להיות בן אדם רגיל. הוא מצטרף לניצולי שואה. ויש לו בעצם רק שתי בחירות. להיות שד או להיות מלאך.

להיות שד זה הכי פשוט. מתעלמים מכדור האש, מכל הכאב, הזעם, הכעס, היאוש והכפירה שהוא מכיל. קוברים אותו עמוק בפנים. מכחישים אותו לגמרי ומעמידים פנים שהכל בסדר. ואז האש פועלת בפנים. בשלב הראשון מאבדים אמון בבני אדם. בשלב האחרון היא שורפת את הלב והוא מת. וכמובן שלא רק בבני אדם הוא לא מאמין אלא גם בבורא. הוא אפילו לא יודע שמה שמניע אותו זה שנאה וטינה כלפי כל העולם. ואז האדם נהיה שד. מה שעשו לו הוא יעשה לאחרים. אפילו בלי יסורי מצפון ורגשות אשמה, שהרי אין לו לב. רצחו אותו הוא ירצח, היכו אותו הוא יכה, עינו אותו הוא יענה. החלישו אותו הוא יחליש. ישכפל את האש המזוהמת הלאה כנקמה לא מודעת בעולם ומלואו.

אבל יש אפשרות אחרת. לגייס אומץ ולהתבונן בכדור האש. לגעת בו בידיים חשופות, לגלות אותו ולהוציא אותו החוצה. לצעוק ולבכות את כל הזעם ואת כל השנאה עד שימוצו. בסוף נשאר הכאב הטהור. ומי שיש בו כאב נטול זוהמה של כפירה ויאוש, טינה או רחמים עצמיים, הכאב הזה עובר בו מכף רגל ועד ראש ומטהר אותו ברמה כזו, שכעת הוא יכול לשרת רק את הטוב. רק הרחמים שאין להם סוף עוברים דרכו והוא נהיה מלאך שאפילו מגע ידו או מילה מפיו יכולים לרפא ולהביא תקווה בלב כל שבורי לב.

יש כאב שמגיע כל כך לאט שלא מרגישים בו. הוא כך כך שקט, עד שהוא מצליח לצלול דרך צינורות הדם הכי דקים עד לעומקים. ושם, בלי שאף אחד יבין איך זה קורה, הוא מתחיל, כמו גידול סרטני, לשלוח זרועות, גרורות, שלוחות. מהר מאד הוא בונה מעצמה פנימית מכוערת ועכורה. מבחוץ עדיין קשה לאתר את קיומו. אבל משהו בפנים קומל. העיניים נעשות שקופות והקול שברירי. הצבעים מיטשטשים וחדות התמונה של הנפש האלוקית נשברת והולכת.
רק כשהוא אוסף פנימה טינה, אשמות ישנות, יאוש מצטבר, נקמה שלא מיצתה את עצמה, שנאה עצמית. רק כשאלו עוטפים אותו כרחם מפלצתי ומעניקים לו כוח – הוא פורץ החוצה. באלימות. בצעקה. בהרס.

ויש כאב שמגיע באחת. עוד לפני שהבנת מניין הוא נוחת הוא פשוט בוקע את הכל ומתפשט בבת אחת בכל הגוף. משתק את כל המערכות. מדמים כל מחשבה. ואז, רגע אחד בלבד לפני שגם הוא צונח פנימה ומתחיל להטיף ארס, אפשר ללכוד אותו ביד. ללכוד ולהביט בו. חכה רגע. מניין באת? מה שם לך ומה שליחותך?
ואז, ברגע שהוא מבחין שניתן לו שם, ברגע שהוא חש שאתה יודע שאינו אלא שליח, הוא נרגע. והרוגע הזה מונע הצטברות של לכלוך סביבו. הוא נשאר טהור. גם כשהוא צולל פנימה אתה מרגיש אותו כמו חומר חריף ומאד מדויק שנועד לרכך את הקשיחות הפנימית שלך, שנועד לסלק את הערפל וההכחשה שמטנפים לך את הדם. הוא שורף, אבל לא את מהותך. הוא מתפשט לכל מקום, אבל בגלל שהוא נראה לעין הוא לא מכווץ שום איבר. להיפך, כולם נפתחים לקראתו, כולם מחבקים אותו. שרוף אותנו, גואל. טהר את כל מה שלא באמת שייך לנו. אחינו אתה.

ויש, שגם זה שכבר שקע וטינף, שכבר צובר כוח להרס הבא, נלכד באישון העין. אפילו כשהוא מעוטף קורים כעורים אתה יכול להבחין מבעדם בחומר המזוקק, בבדולח החד שאתה זקוק לו כל כך.
ואז, אם אתה לא פוחד. אתה יכול לקלף.
אטימות וגאות. ובהלה. וטינה. וכפירה. ובדידות.
זה לא חייב לקחת שנים. אם אתה מסכים לגעת בו ולהיכוות, אפילו שעה אחת דיה לפרק ממנו את צללי הגיהינום הנמשכים אליו תדיר ולהניח לו לבסוף, משערת ראש ועד ציפורן רגל, לנקות את כל מה שהצטבר בך שאינו שלך.

מה שאתה באמת והכאב אינם אויבים. לעולם יהיו משרתים לאותו אדון. החומר המיותר, הנצבר ללא צורך, בדפנות, בעיקולים הנסתרים, רק הוא חוסם את הראות הפנימית, רק הוא מפריע לחדוות השמיים להופיע. ורק אותו שורף הכאב. למען זה נברא".

דמעות עמדו בעיני. גל של געגוע שטף אותי ולא ידעתי למי. זו לא הייתה עצבות. היה בזה משהו מתוק.

"מה אתה חושב, שאין לי כאבים? יש לי הרבה צער בחיים"

הדבר האחרון שציפיתי לו היה צחוק. נעלבתי.

מה אתה צוחק?

הוא לא הפסיק.
רק אחרי שעה ארוכה הצליח להירגע והצלתי מפיו איזה הסבר.

"זה בכלל לא הכאב שלך. כאב הרחמים העצמיים הוא לא שלך. הקליפות שלך שלא רוצות להיפרד ממך וכואב להן מאד משדרות אליך את הכאב כדי שתכאב את כאבן ובגלל ההזדהות הזאת אתה מרגיש מסכן, אבל הן המסכנות והכואבות ואתה באמת חופשי מכל זה. הכאב המדומה הוא הדבק שמשאיר את הקליפות בתוכך. והכאב הטהור הוא שמסלק אותן.

ועוד הבדל אחד מאד מהותי. הכאב הטהור הוא מתנה נוראה מאת הבורא לשמור את המערכת שלך נקייה והכאב המדומה הוא הדרך של הקליפות לינוק חיות מהכאב שלך ולתת להם קיום. האחד מטהר והשני מזהם. ומי שלא מבחין ביניהם דועך כמו נר".

הוא שתק קצת. נותן לדבריו לחלחל בי ואז אמר: "פעם דיברתי איתו"

התבלבלתי. "עם מי?"

"עם הכאב. רוצה לשמוע על השיחה שהייתה לנו?".

"כן".

"שאלתי אותו: למה באת? והוא ענה: לפתוח את הערוצים החסומים שלך. שאלתי: ומה יקרה כשהם יפתחו? והוא ענה: תראה את עצמך באמת, תגלה את האין סופיות שלך, את כוחותיך האמיתיים". שאלתי אותו: "זה לא יכול לבוא בדרך אחרת? והוא ענה? לא. רק דרכי. ואם תיתן לי להיכנס ולהופיע, אם תשחרר את ההתנגדות שלך אלי ולא תפריע לי לנקות אותך, אני אוביל אותך אל המקום הכי מדהים שאי פעם תוכל להיות בו. שאלתי אותו: למה שאני אאמין לך? והוא ענה: כי מי ששלח אותי אליך זה אותו אחד שברא אותך".

שתקתי. הבן אדם הזה אף פעם לא יפסיק להפתיע אותי?

"אתה רוצה לראות את הכאב שלך?"

לא הבנתי.

"את הכאב שלך, שמסתתר ממך ומסתיר ממך את עצמך. אתה רוצה לראות?"

"עכשיו?"

"כן. עכשיו"

מה הוא, קוסם שיכול להראות לי מה שיש לי בנפש. הסתקרנתי למרות שהייתי גם מבוהל. ועניתי: כן.

"טוב, אתה עוד לא יודע לדבר איתו פנים אל פנים, אז תדמה אותו. פשוט תעצום עיניים. תנסה לראות אם יש לך איזשהו כאב בגוף, אפילו עמום".

"כן, משהו עמום, בכתף".

"יופי, עכשיו תצא איתי למסע. אל תפחד. פשוט תשחרר את השכל. תיכנס לכאב ותיתן לו לכאוב"

כשמיקדתי את תשומת הלב באי הנוחות בכתף הרגשתי שהוא באמת מציק יותר, כאילו יש לו משהו לומר לי.

"עכשיו תיכנס לכאב ותנסה לראות את עצמך בתוך נוף".

היה לי קשה, לא הבנתי מה הוא רוצה. פתאום נהיה לי קר. ואז ביחד עם השאלה הבאה שלו, ראיתי נוף.

איפה אתה נמצא?

באנטארטיקה. מרחבים אינסופיים של קרח. הכל קפוא.

מה אתה מרגיש שם?
אני עייף. אני ריק. אני עצוב. אין בי כלום. אני בודד. אף אחד לא רואה אותי. לאף אחד לא איכפת ממני. אני בתוך מערה אפלה. שום דבר לא זז. אין צלילים. אין מראות. אין עבר. אין עתיד.

מה אתה עושה שם?
אני בעונש כי פישלתי.
לא עשיתי את הדבר הנכון.
עשיתי את הדבר הלא נכון.

איך הגעת לכאן?
נולדתי כאן בעונש הזה.

אתה לא יכול לצאת משם?
אי אפשר לצאת מכאן בשום דרך. המקום הזה גדול פי 10,000 מכל כדור הארץ. אתה יכול לנסוע שנים עם הרכב הכי מהיר ולא תגיע לשום מקום.

איך אתה נראה?
אני לא נראה. אין לי גוף. אני מין צל שקוף כזה. צל של בן אדם.

מה אתה עושה שם?
כלום. מחכה.

מחכה למי?
מחכה שאני אצא משם.

איך תצא משם?
לא יודע.

קראת לעזרה פעם?
כן

איך?
אמרתי: אני צריך עזרה. ביקשתי מההורים שלי שיראו אותי ויאהבו אותי. התחלתי להרגיש חם בבטן. אני יושב ליד תנור. אני בן 12 ונעים לי. תמיד אהבתי לשבת ליד תנור. אבא שלי מגיע הבייתה מהעבודה. אני זז מהר אחורה. אם הוא יראה אותי יושב קרוב לתנור הוא יכעס כי זה מסוכן. ואז יש שקט כזה ומתחילה לכאוב לי הבטן יותר ויותר. ואז אני אומר לעצמי: תראה לאבא מה אתה מרגיש. ואני מתחיל לצרוח. רבע שעה עשרים דקות צרחות מקפיאות דם בלי מאמץ בכלל. ובאותו זמן אני רואה את עצמי מלמעלה. ואז למשך כמה שעות אין את המדבר הזה. יש רק חיבור עמוק ופנימי. כל אוושת רוח. כל עלה. הכל מחובר להבנה. למקום של נצח. קראתי למקום הזה הנהר השקוף.

איך זה נראה?

נהר שקוף של דמעות. עדינות שאין לה סוף. מקום שמכיל בתוכו כל יצור חי על פני האדמה. הכל זה הוויה אחת שקופה ועדינה שלעולם לא תיגמר.

איפה זה נמצא?

במעבה מעבה האדמה.

איך מגיעים לשם?
פשוט נופלים. עוזבים את כל האחיזות בשקרים ומשחררים. ואז פתאום כל הסרט הקפוא הזה נעלם ויש חיים שהם בכל נשימה. רק לשבת ולנשום זה פלא פלאים. אבל גם שם אין אף אחד. יש שם אהבה להכל אבל אין שם מישהו שרואה אותי. אולי עין רוחנית, אבל לא בן אדם שרואה אותי. ואמרתי לעצמי: עכשיו זה אני האמיתי. עכשיו אני מרגיש. אבל אחרי כמה ימים זה עוד פעם נסגר.

יכול להיות שזה נסגר בגלל שאין שם אף אחד?
כן.

מה היה קורה אם היה שם מישהו?
אם היה שם מישהו באמת. מישהו שרואה ומבין את שני המצבים ב 100 אחוז ורואה ומקבל אותי גם במצב השפל, לא הייתי נסגר.

מה זה נקרא לראות 100 אחוז?

לראות את הכל, להתמודד עם הכל, להכיל את הכל ולא להישבר מהשוני בין שני המקומות.

ואם יבוא מישהו ויראה הכל מה יקרה?

הוא ייבהל או שהוא יתייאש.

ומה יקרה אם הוא לא ייבהל ולא יתייאש?

אז הסתירה הזאת בין הפנים לחוץ תיגמר. החיצוניות לא תהיה מאיימת והפנימיות לא תהיה נסתרת.

אני יכול לעזור לך?

לא יודע. נראה לי שלא, כי אני מקנא בך.

איך נראית הקנאה?

תחושה צורבת של "איך טוב לו עם עצמו". הוא פשוט מרוצה וטוב לו עם עצמו ולכן הוא פשוט עטוף בחסד הולך ומתגבר. ואני תקוע עם הריק הבוער הזה.

אז מי כן יכול לעזור לך?

סירבתי לענות. התביישתי בעצמי. אני כל כך נמוך שאני אפילו לא נותן לבן אדם לעזור לי.

בבת אחת פקחתי את עיני והבטתי בו. עיניו היו שטופות דמעות. באותו רגע ידעתי שמי שראה אותי ככה וזה נגע לו בלב, רק הוא יוכל לעזור לי.
פתאום חזרו ועברו לי בלב המילים שאמר לי קודם לכן. כאילו שמעתי אותן בפעם הראשונה. כאילו רק עכשיו יכולתי באמת להבין אותן: "מה שקיבלת בעצם זה כדור של אש בתוך הנשמה. מי שמקבל כדור כזה כבר לא יכול להיות בן אדם רגיל. הוא מצטרף לניצולי שואה. ויש לו בעצם רק שתי בחירות. להיות שד או להיות מלאך". באותם רגעים ידעתי בבירור. שד אני לא רוצה להיות.


אודות admin

מנהל אתר חדשות ברסלב, סופר, מנחה קבוצות, מטפל ומעביר שיעורים לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב. מחבר רב-המכר ״סוד הנקודה הטובה״ http://sodhanekuda.com והספר ״התגלות״ http://www.hitgalut.co.il

Check Also

שפת הנחל

שפת הנחל מפתח נאה ומסודר על פי הש"ס בבלי וירושלמי, מדרש רבה ותנחומא שו"ט וכו' ...

שירי נשמה

שירים של הנשמה פרשת השבוע מאתר ברסלב נמצאנו לומדים ממשמעות הפסוק של פרשת השבוע בשלח "אז ...

3 comments

  1. עם כל הרצון הטוב הגעתי עד למשל על הרג הג'וק ועזבתי. איזה מין רב מיתר להרוג מין ממיני היצירה?

  2. מדהים. סוף סוף מישהו מדבר לעניין.
    מחכים שייצא כל הספר בע״ה.
    מי שנעצר בגוקים, רחמנות עליך, אולי נלך לישון לעוד 70 שנה.

  3. אולי הספר כבר יוצא? מישהו יודע מתי בערך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

ריפוי יהודי | סדנאות נפש ברוח החסידות | ספר מתנה | ספר להתחזקות