דף הבית / כללי / צריך אהבה / מאת רחל חוזה

צריך אהבה / מאת רחל חוזה

צריך אהבה

מאמר מאת: רחל חוזה

ביום חברים בו השתתפתי פתח המנחה את הופעתו בשיר חדש שכתב והלחין ונקרא: "צריך אהבה". מילות הפזמון  בהן פתח בלי שום הקדמה היו : "צריך אהבה, צריך אהבה, צריך אהבה  הו..הו..הו… צריך אהבה…צריך אהבה… צריך אהבה…" המילים שחזרו על עצמן היכו בי ממש וכמו זרקו אותי בחזקה אל מקום עמוק בתוכי שזועק:

" צ ר יך    א ה ב ה…"

כמו אחרי כל יום חברים, שבדרך פלא מצליח כל פעם מחדש לפתוח את הלב ולעורר רצון, גם הפעם לקח אותי היום הזה לברור פנימי בנושא המדובר… היכן זה פוגש אותי? מה זה מעלה בי? התחלתי את מסע הנפש שלי… בעקבות האהבה…

מה זאת האהבה הזאת?… מה היא מבקשת?…

כל כך הרבה מדברים אודותיה, מבקשים לפענח אותה… עולמנו מלא בשירי אהבה רבים כל כך: "כי רק אהבה תנצח את כל הדמעות…" , " נכון שאת כאן ונכון שאת מנשקת. ונכון את רוצה לאהוב. את אפילו יפה עצובה וכואבת . ואולי יש בך הכל… אהבה, פתאום היא מתפרצת כמו להבה . היא תשרוף את כל מה שהיית. היא תשרוף את כל מה שאתה. אהבה, פתאום היא מתפרצת מה היא רוצה? היא רוצה את כל מה שהיית . היא רוצה את כל מה שאתה. היא רוצה אהבה" ועוד שירים רבים. כל אחד  והשיר שנוגע בו…

מי שירצה להעמיק ימצא אותה בשורשיה העתיקים יותר כמו בספר שכולו קודש ואהבה, שיר השירים: "השבעתי אתכם בנות ירושלים מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ואצל רבנו: "אם אין לאדם חברים ואוהבים נח לו שימות" (ספר המידות: מריבה א', ס"ג) ועוד מקורות רבים שתקצר היריעה להביאם כאן.

"הרצון באהבה נטוע בעצם הנפש שלנו. אנו באים והולכים, לומדים ועובדים, אך מתחת לרצפת חיינו רוגשת בכל עת התפילה העזה- לאהוב ולהיות נאהב.

האהבה איננה פריט נוסף במאגר רגשותינו, היא עצם פעימת לבנו, המתפרטת לרגשות השונים. הללו רוחשים סביב לבנו ומטשטשים את מוצאם המשותף, אך אם נטה להם אוזננו נשמע כי כולם לוחשים את אותו סוד: שמאהבה באו ולאהבה הם שבים, שמתחת לכל מאוויהם אותה הם מבקשים".

אחד האנשים המופלאים ביותר בדורנו שדבריו החיו רבים והרעיפו טללי ניחומים, חיזוק ועידוד היה הרה"צ ר' אושר פריינד ע"ה. מעשיו הטובים נגעו בלבי ועוררו השראה לאהבה ונתינה . וכך מספר נכדו :

שאלתי פעם את רבי אושר , נכנסים אליך כל יום אנשים

שבורים כחרס מיואשים , עיניהם חשוכות פניהם קודרות

הם באים אליך עם כל הצרות שבעולם , הם יוצאים ממך כעבור חצי שעה

רבע שעה ופניהם צוהלות , וכי ברבע שעה או בחצי שעה פתרת להם בעיות של שנים ?

ריפאת את כל מועקות ליבם ? איך אתה עושה את זה? סבא ענה לי :

בחדר שלי כאן (והצביע אל הרצפה ליד המיטה שלו כמי שמצביע על דבר מוחשי נראה לעין )

זורם נהר של אהבה, כל מי שנכנס לחדר שלי אני דולה ממימיו ומשקה אותו ,

האהבה מרפאת את הפצעים"

באחת השנים לפני תפילת ותיקין של שבועות פנה ר' אושר לתלמידו ושאלו: "מהי אהבה שאינה תלויה בדבר"? והסביר: לאהוב אפילו את השונא שלך. אדם שאינך מסוגל בשום פנים ואופן לרחוש לו רגש של ידידות. אתה יודע שהוא עוין אותך, ובאופן טבעי אתה רוצה לשנוא אותו בחזרה. כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", (משלי כז, יט). באה התורה ואומרת לך, לא רק שלא תשנא אותו, אלא תאהב אותו! אם אתה אוהב את השונא שלך למרות כל הקושי שבדבר, אמר ר' אושר, הרי זה דבר עצום. וגורם שכך נוהגים בך מהשמים. הבה נעשה את החשבון, הרי רבש"ע אינו צריך לאהוב אותך לפי מעשיך, בגלל שאתה עושה דברים כנגדו ונגד רצונו. מי מאתנו אינו חוטא? לב יודע מרת נפשו…וכבר נאמר (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". וכל עבירה היא מעשה נגד הבורא ופוגעת בכבודו. בדיוק כפי שהשונא שלי עושה לי… אך כיוון שאתה מתגבר על טבעיך ואוהב את שונאך, גם ריבונו של עולם נוהג בך מידה כנגד מידה, וגם הוא אוהב אותך. וימחול לך כמו שאתה מחלת לשונאך שעשה לך צרות.

בעודי נושמת את דבריו המתוקים של ר' אושר, אני נזכרת באחד השיעורים שהעברתי לתלמידיי לפני שנים רבות. הנושא היה "אהבת ישראל- עכשיו" בהשראת ספרו של הרב ישראל הס. פתחתי את השיעור בציטוט מהרב קוק:

"אהבת ישראל איננה עבודה הרגשית בלבד, כי אם מקצוע גדול בתורה וחכמה עמוקה ורחבה- רבת ענפים" ("אורות ישראל")  בהמשך הבאתי את דברי הרמב"ם שפוסק: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך" (הלכות דעות, פרק ו', הלכה ג').

שוחחנו על הקושי שעלה: כיצד ניתן לצוות על אהבה, על רגש? כפי ששאל על כך אבן עזרא וכיוצא בזה תמה המגיד ממזריטש וכו' אך לא על זאת רציתי לדבר כאן אם כי הדבר מפתה מאוד. אחת המסקנות הברורות מהשיעור היו: אסור לשנוא! כפי שבא הדבר לידי ביטוי בדברי הלל הזקן כשבא לתרגם את מצוות אהבת הריע לדרכי ביצוע מעשי: "דעליך סני, לחברך לא תעביד, זו כל התורה כולה" (שבת לא, א). לא לשנוא הוא הדרך והמבוא לטרקלין האהבה. ובלשון התורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך… ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח-יט). המסקנה השניה היתה שע"י ריבוי פעולות של טוב, של אהבה- נצליח לנטוע את מידת האהבה בלבנו. כפי שקבע הרמב"ם (ברביעי משמונת הפרקים) שכשם שפעולותינו מופעלות ע"י תכונות הלב- מי שהוא טוב לב פועל פעולות של טוב- כך בתנועה דו סטרית, יכולות הפעולות להשפיע ולשנות את התכונות. או כהגדרת הרמח"ל ב"מסילת ישרים" : "כי התנועה החיצונית מעוררת את הפנימית" ו"אחרי הפעולות נמשכות הלבבות".

השיעור שעלה בזכרוני הזכיר לי כמה חשיבות התורה נותנת למצוות האהבה:

לאהוב כ ל  א ח ד   מ י ש ר א ל ! ! !

 ואף אוסרת באיסור חמור לשנוא וכפי שאומר הרמב"ם: "כל השונא אחד מישראל בלבו (גם אם אין זה מתבטא בפועל)- עובר בלא תעשה, שנאמר:" לא תשנא את אחיך בלבבך" (רמב"ם שם, פ"ו, ה"ה). או במילים המלטפות והמחבקות והכמעט מתחננות של התנא דבי אליהו : "כך אמר להם הקב"ה לישראל: בניי, מה אני מבקש מכם? איני מבקש אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה.."

אך הפעם לקח אותי הדיון הזה לעומק אחר, שנמצא בתוכי…  מצווה כה משמעותית ובסיסית!!! איסור כה חמור!!! הדהדו המילים.. ונתנו משנה תוקף לפסוק: " ו אה ב ת    ל ר ע ך   כ מו  ך ", אך הפעם תשומת הלב נפלה על: "כ מ ו ך  ! ! ! "הסתכלתי פנימה… בתוכי, יושבת ילדה קטנה ומתוקה  וניכר בה שהדבר שהיא הכי זקוקה לו בעולם זה- אהבה.

נזכרתי שבאחד המפגשים של סדנת שקוף שאל המנחה: אתם יודעים מי האוייב הכי גדול שלנו????

נכון, הנהנתי לעצמי תוך כדי התשובה שענה: הילדה. הילדה הפנימית שבתוכנו שמנסה להגיד לנו כ"כ הרבה פעמים: אני זקוקה לאהבה, להערכה, למילות עידוד ובעיקר ל ה ק ש ב ה, הכלה, הרגשה שרואים אותי, שאני חשובה… וכשאנו לא נותנים לה את זה היא לא נשארת חייבת… ומביאה לנו את זה במקומות הכי כואבים.

הסתכלתי  שוב פנימה ושאלתי: האם אני באמת רואה את הילדה הזו? האם אני מקשיבה לה ומעודדת אותה? האם אני מאמינה לה? האם באמת ובתמים אני שם בשבילה ומוכנה לעשות את הכל עבורה? האם אני מוכנה למסור את הנפש כדי לרפא אותה/אותי?

כדבר המתבקש מאליו עלתה בזכרוני אחת הדמויות האהובות עליי שטבעה  בי את חותמה עוד בימי נערותי והיא שנתנה לי משמעות חדשה למילים הידועות והשחוקות : "ו א ה ב ת   ל ר ע ך  כ מ ו ך". דוד בן יוסף, מתוך: "האם יש סיכוי לאהבה":

–        "איך אתה מבין את המילה הראשונה? מה זה אהבה?"

"אהבה זה מין רגש יפה ונאצל"- אמרתי- "שאנחנו מרגישים בלב".

"יפה!"- אמר הפרופסור- "ואיך אתה מבין את המילה השניה, 'לרעך'?"

"פשוט מאוד"- אמרתי-"לאהוב את הזולת".

"זה יפה"- אמר הפרופסור- "אבל זה לא מה שכתוב. להבין את האל, זה לא דבר כל כך קל. צריך לדעת להקשיב קצת יותר טוב. בוא נראה אם אנחנו מסוגלים להבין מה בדיוק מבקש מאתנו האל בשלושת המילים שהזכרנו? בא נשים לב, ונראה איך האל מדבר אלינו? באיזה מילים הוא משתמש? האל איננו מבקש מאתנו לאהוב את—. האל מבקש מאתנו לאהוב ל—. זה לא במקרה. אין אצלו ניסוחים מקריים. כל מילה, כל אות, יש לה משמעות… אילו היה האל משתמש בביטוי 'ואהבת את', היינו יכולים להבין שהאל מבקש מאתנו למלא את הלב שלנו ברגש היפה הזה, וככה להרגיש כלפי כל אדם. כלפי האישיות שלו, כלפי התכונות שלו, ואולי גם כלפי הדעות שלו. אבל, דבר כזה הוא פשוט בלתי אפשרי. אף אחד מאתנו אינו מסוגל להרגיש ככה כלפי כל אדם. זה גם בלתי אנושי. מה שהאל מבקש מאתנו, הוא הרבה פחות. אבל, גם הרבה יותר. בביטוי' ואהבת ל-', רומז לנו האל, כי האהבה היא משהו הרבה יותר משמעותי מאשר סתם רגש נאצל. בביטוי 'ואהבת ל-', רומז לנו האל, כי האהבה היא משהו מוחשי שניתן להעברה לזולת, כמו קרני שמש למשל. שבכוחנו להקרין מתוכנו, כמו אנרגיה. בביטוי 'ואהבת ל-' רומז לנו האל, כי כל נברא בצלם זקוק לאהבה, כמו אויר לנשימה. וכל נברא בצלם זכאי לאהבה, כמו שכל נברא בצלם זכאי לעזרה ראשונה. וכמו שאנו לא נמנע הגשת עזרה ראשונה לפצוע, רק בגלל שהוא איננו מוצא חן בעינינו, או בגלל שהוא לא מתנהג יפה, או בגלל שהוא גנב, שדד או אפילו רצח- כך מבקש מאתנו האל לא למנוע אהבה מאדם שנברא בצלמו. האם זה כל כך קל למלא את הבקשה הזאת של האל? לא! לגמרי לא קל! זה קשה מאוד, ואפילו בלתי אפשרי, אם אנחנו עניים. אם אנחנו עניים באנרגיה, ואם אנחנו עניים באנרגיה המתאימה. כי לא רק אהבה היא אנרגיה אנושית שאנחנו מסוגלים להקרין כמו קרני שמש. גם שנאה היא אנרגיה.  ומה שצריך לעניין אותנו כרגע, זו השאלה איך מתעשרים? איך מתעשרים באנרגיה המתאימה? נדמה לי שאת התשובה אנחנו צריכים לחפש במילה השלישית.

"איך אתה מבין את המילה 'כמוך'?"

"אני מבין שעליי לאהוב את הזולת"- אמרתי- "סליחה! אני מבין שעליי להעביר לזולת אנרגיה, כפי שאני מעביר לעצמי".

"יפה!"- אמר הפרופסור-"זהו משפט ששווה לחזור עליו…

אני רוצה לספר לך משהו. משהו שלא סיפרתי עד היום לאיש. כל חיי חשבתי שהמילה השלישית היא היא מילת המפתח, שבלעדיה שתי הראשונות אינן יכולות להתקיים. וזאת היא בעצם התגלית שלי לשיפור בריאות האדם. יום אחד התעוררתי בבוקר ושאלתי את עצמי: "איזו מין אנרגיה אתה מעביר לעצמך, כאשר אתה ממלא את ריאותיך בזפת ממית? ואיזו מין אנרגיה אתה מעביר לעצמך, כאשר אתה ממלא את קיבתך בזבל ממית? ואיזו מין אנרגיה אתה מעביר לעצמך, כאשר אתה ממלא את כל גופך בזרם ביוכימי ממית?  באותו יום החלטתי לעשות לעצמי יום כיפור פרטי. לא הלכתי לעבודה. יצאתי לטייל בחיק הטבע. ישבתי לי תחת עץ ועשיתי לי חשבון נפש. שאלתי את עצמי: 'מדוע אתה מעביר לעצמך אנרגיה ממיתה'? ואני עניתי: "מפני שאתה לא אוהב את עצמך!" 'ומדוע אתה לא אוהב את עצמך?' – המשכתי לשאול. 'מפני שאתה אינך עצמך!' – עניתי. ועוד שאלתי: "האל העניק לך חיים במתנה, מדוע אתה משחית את המתנה הזאת?" "מפני שאתה לא אוהב אותו!" – עניתי – מפני שאתה כועס עליו, בגלל שהוא ברא בעולמו גם מוות. הוא העניק לך במתנה מלאכי חיים, לעודד אותך ולומר לך: גדל! אך הוא גם העניק לך במתנה מלאכי מוות, לדכא אותך ולומר לך : חדל!  והמלאכים-לא מלאכים צחורי כנפיים, ולא מלאכים שחורי כנפיים, המרחפים אי שם המרחבי המסתורין. אלא, מלאכים פשוטים מאוד, מלאכים בדמות אבא, אמא, אח, אחות, אשה, ילד, חבר. אנשים קרובים ביותר ללבך, המזרימים אליך, לעתים קרובות כל כך, אנרגיה ממיתה. ומי אחראי לכל זה, אם לא האל שהעניק לך חיים? כשנולדת היית אתה עצמך. החיים פרצו ממך באופן ספונטני. אהבת את עצמך. אהבת את החיים. אהבת את כל הסובבים אותך. לאט לאט התגלה לך שרבים סביבך הם עניים באנרגיות חיים, והם ממלאים תפקיד של מלאכי מוות. הם לא יכולים לשאת את הספונטניות שלך, החיוניות הטבעית שלך הגבירה את החרדה שלהם, ואילצה אותם להתגונן מפניך. הם מצאו אלף דרכים לשדר אליך: חדל!!! והחושים שלך קלטו היטב היטב את השידורים הללו. והשידורים האלה קטלו אותך היטב היטב. ואתה התקפלת. ויחד איתם התקפלה גם האמונה שלך בעצמך, והאמונה שלך בסובבים אותך. התחלת לשנוא את עצמך, והחלטת שאם אין לך סיכוי להיות אתה עצמך, מוטב לך לא להיות בכלל. נכנעת למלאכי המוות. ברחת אל העישון, ואל הזלילה ואל העצבות, הכעס והדיכאון. מילאת את עצמך באנרגיה ארסית והרסנית, המייללת מתוכך במשך עשרות שנים, בצלילים צורמים וחורקים של כל גווני הכאבים: כאבי בטן, ראש, גב, גרון, אוזניים וכאבים נוספים בלי שם". אחר כך אמרתי לעצמי: 'רגע אחד! תנסה לענות בכנות: האם זה הוגן מצידך להטיל את האחריות למצבך על האל? נכון שהוא ברא בעולמו מוות, אבל הוא גם ברא לך כוח כזה לבחור בחיים. את החיים הוא נטע בתוכך. הוא צייד אותך במעיין שופע אנרגיות חיים, כאשר שלח אותך לעולם הזה. ואילו את המוות הניח האל מחוצה לך. המוות הוא יבוא מבחוץ. תמיד מבחוץ. ואם אתה בעצמך בחרת להיות היבואן הראשי, איזו זכות יש לך להאשים את האל? ואם אתה הרשית לאחרים לכסות את המעיין הנובע במעמקי אישיותך ברפש, איזו זכות יש לך להאשים את האל?' באותו יום כיפור פרטי, הרחק מעיר, בחיק הטבע, הגעתי למסקנה שכל חיי לא חייתי את החיים שלי, אלא של אנשים אחרים. באותה שעה התעוררה בי תשוקה עצומה לחזור אל עצמי. לחזור להיות אני עצמי. לבקש סליחה מעצמי ולהתפייס…"

רחל , אמרתי לעצמי, הגיע הזמן לעשות יום כיפור פרטי… תשובה על תשובה… לא באמת ראיתי אותה…  לפעמים אפילו היה לי נח להתעלם ממנה שלא לדבר על לשנוא אותה, את הילדה הפנימית  שלא מילאה את הציפיות… ראיתי שעל אף שאני כבר מכירה לא מעט מושגים של עבודה פנימית, לא ממש נתתי לה את האמון לו היא נזקקה. "אני הולכת לבנות לעצמי חיים של תשומת לב, אהבה, רגש וחיבור בדרך נכונה ואמיתית- לאהוב את עצמי עם ה' יתברך", אמרתי לעצמי ונזכרתי במילים היפות והנעימות של רבנו הקדוש בתורה לג: "לאהוב את עצמו עם ה' יתברך באהבה יתרה".

"תקשיבי מתוקה" פניתי לילדה שבתוכי, "אני הולכת לדאוג לך!!! את הולכת להיות במקום הראשון אצלי!!!" ה' ברא אותי בשביל זה. זה נקרא: בשבילי נברא העולם!! הכל פה בהשגחה מדוייקת רק בשבילי!! כדי שאגיע לטוב האמיתי. ה' כל כך אוהב אותי ורוצה לתת לי את הכי טוב שיכול להיות עבורי. אך כדי לראות זאת עליי להסתכל פנימה ולראות אותי. לאהוב את עצמי עם ה' יתברך שנמצא בתוכי. "אילו היו יודעים בני האדם את גודל האהבה שאוהב הקדוש ברוך הוא לישראל – היו שואגים ככפירים לרדוף אחריו" (זוהר חלק ב´ דף ה´)

"לאהוב את עצמי עם ה' יתברך באהבה יתירה", אמרתי לה וחייכתי.


אודות admin

מנהל אתר חדשות ברסלב, סופר, מנחה קבוצות, מטפל ומעביר שיעורים לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב. מחבר רב-המכר ״סוד הנקודה הטובה״ http://sodhanekuda.com והספר ״התגלות״ http://www.hitgalut.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

ריפוי יהודי | סדנאות נפש ברוח החסידות | ספר מתנה | ספר להתחזקות