דף הבית / רבנים ומשפיעים / הרב ארז משה דורון / היופי השמור / הטור השבועי של הרב ארז משה דורון

היופי השמור / הטור השבועי של הרב ארז משה דורון

…לפעמים, בעיתים של חסד גדול, של עומק לילה ולב, כשהשקט מכבה את השאון העולמי ואת הדיו בלבבות, כאשר אפרוריות היום יום מתכווצת בבושה מתחת לשמיכת החושך, נזכרת הנשמה שטהורה היא. אינה חפצה עוד במלחמת מחשבות קודש וחול, רודפות זו את זו, נושכות זו את זו, עם הרבה חללים בשני הצדדים ובלי ניצחון לשום צד. ואז – רוצה האדם להיות גדול.

באחד מימי חודש מאי 1968 הדהד קול פיצוץ במורדותיהם המערביים של הרי יהודה. לכאורה, פיצוץ נוסף במחצבת הר טוב, שייעודה לספק חצץ לבניה. אלא שפיצוץ זה היה שונה בתכלית ממאות הפיצוצים שקדמו לו. הוא חשף פתח קטן לעולם קסום ונפלא, שהיה חבוי במעבה האדמה, נסתר מעין כל חי. בפיצוץ זה התחיל הפרק הנוכחי של מערת הנטיפים ב"שמורת אבשלום", קצת מעל העיר בית שמש.

מבחוץ אתה צופה על נוף בלתי מסעיר בעליל. שרידי מחצבה ישנה. הר גדול נגוס למחצה ומעליו מתדלדלים כמה עצים בסלע טרשי. חם מאד. לא המקום אליו היית יוצא לטייל וגם לא היית יכול לבלות בו יותר מזמן קצר. ואז מגיעים אל הפתח. שער בהר. אתה נכנס פנימה ונשימתך נעתקת. תוך דקות אתה עובר לעולם אחר, שלא ידעת על קיומו וגם לא הייתה לך שום דרך לשער שהוא נמצא שם, מתחת לרגליך. בחוץ הכול רותח. שלהי תמוז. אבל בפנים תמיד נעים. גם בחורף וגם בקיץ הטמפרטורה איננה משתנה.

לצייר הגדול יש את כל הזמן שבעולם. והוא משרטט ומתכנן כאן קוים ונתיבי זרימה, תנועה וקצב. מלאכת מחשבת של פירורי סלע צהוב ולבן ואדום וטיפות מים שמתמזגים זה עם זה יום אחרי יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, עידן אחרי עידן. נוטפים מלמעלה ועולים מן הארץ, נפגשים ונפרדים, מתאחדים לעמודים, לקירות, למסכים. מגלים טפח בריכות צלולות, ומסתירים טפח חביונות נסתרים. אלפי אופנים של משחק צורה וצבע. מירקם מדויק של אבן ומים, אטימות ושקיפות, קושי ורכות. פאר ומלכות מהווים רקע לצניעות ועדינות.

המים שואלים והסלע משיב. נטיפים מבארים את דרכם וחלל המערה מקשיב. שיחה מתמשכת דורות. מה שנגלה לעינינו הוא רק מה שכבר סוכם, נחתם ונגמר בין המשוחחים. אל מלאכת שיחתם הם רוחשים כבוד, מתבוננים ביראה ובחשיבות על כל שאלה ועל כל תשובה, על כל קו ועל כל נתיב. יודעים הם היטב, מה שמתחיל כנטיית גרגר סלע דקה יהפוך לבסוף לקיר, מה שנראה כפרפור אחרון של טיפת מים בבריכה שמתחת אינו אלא פתיחה לחיים אחרים.

במקום הכי נמוך במערה, 60 מטר מתחת לפני הקרקע, עוד חביונות מים טהורים. ארבעים שנה לקח לטיפת הגשם לחלחל מבעד למסך האטום המפריד בינינו לבין השמיים. אבל היא חפרה וחתרה, חיפשה וביקשה מוצא, עד שלבסוף נתגלתה במעמקים, הצטרפה אל חברותיה בעולם הפנימי.

אל בריכה אחת נוטפים מן הקיר מי תמיד, אבל הבריכה לעולם אינה מתמלאת. רמז יש כאן, הד סמוי למה שקורה עוד למטה למטה ועמוק מזה, נסתר גם עתה מאין רואים. המים אינם נותרים כאן. שוב הם מפלסים דרכם מעבר לסדקים בסלע ושואפים יותר פנימה, אל מערת נטיפים אחרת, שאיש טרם ראה, אבל אין ספק שהיא ספונה אי שם, עידן ועידנים. מי יודע איזה ציורים מתחוללים שם? מי יכול לשער את גודל היופי הנחבא במעמקים.

…לפעמים כל כך חם בעולם הזה. לוהט. החיים נראים כמו מחצבה טרשית וחסרת הדר, שנגזר עלינו לחצוב בה חצץ לבנייה. יום רודף יום. פיצוץ רודף פיצוץ. כן, בוודאי שיש משמעות לכל זה, הלא אנו מייצרים כאן חצץ. חומר גלם חשוב. כאן הוא מקום העבודה, עולם הבחירה. אבל לפעמים זה מעייף ומתיש. לפעמים בא לבכות מרוב הנוף האפור, השגרתי והבלתי מסעיר של החיים. החיים של רובינו אינם המקום אליו היו בוחרים לצאת לטיול מרגש.

…לפעמים, בעיתים של חסד גדול, של עומק לילה ולב, כשהשקט מכבה את השאון העולמי ואת הדיו בלבבות, כאשר אפרוריות היום יום מתכווצת בבושה מתחת לשמיכת החושך, נזכרת הנשמה שטהורה היא. אינה חפצה עוד במלחמת מחשבות קודש וחול, רודפות זו את זו, נושכות זו את זו, עם הרבה חללים בשני הצדדים ובלי ניצחון לשום צד. ואז – רוצה האדם להיות גדול. לגדול ולגדול עד לשמיים. לגדל כנפיים עצומות ולדאות בהן מעל האוקיינוס. לראות הכל מלמעלה. להבין.

רוצה עיניים לאור המחבק ומרפא הכל. ידיים לקבל אותו ופה לאמור לו: אבא, חסרת לי זמן רב. כה רב. ולבכות.

לא סתם בכי. בכי שימיס את פלדת הגוף, שישטוף את ריח העשן שנדבק בו בשל בעירה ארוכה כל כך. שיקרע באחת את בגדי החול המביישים, ויחזור וילביש את נשמותינו באור הראוי להן – אור צח, לבוש מלכות, בגדי קודש.

…פתאום ראיתי בעיניים שהאפור הוא שקר. פתאום נכנסתי לעולם אחר כאן שהיה כאן תמיד, אבל נעלם, והתביישתי כל כך.

איך חשבתי שהנוף משעמם? כן, ככה זה נראה מבחוץ, אבל מי יודע מה קורה שם בפנים?

מה טמון בתוך המחצבות הטרשיות שלי?

איזה יופי שמור לי במעבה האדמה?

איזה הבטחה צפונה בתוכנו? ומתחת לה – עוד הבטחות כמוסות.

אולי מתחת למערת הנטיפים מסתתרת מערת אבנים טובות? גבישי איזמרגד? נטיפים כחולים של ספיר? קירות לבנים של יהלום?

עד מתי נאמין לחיצוניות?

עד מתי נשפוט את עצמנו ואת זולתנו לפי הערך הדל והקלוש של נכסינו, חכמתנו, יופנו, גבורתנו? הלא מה שיש בנו באמת, יקר, רענן, זוהר, מסתורי, עמוק, נמצא בכלל במישור אחר לגמרי. לא רחוק, אבל עמוק. לא בלתי מושג, אבל נסתר מעין.

רבי נחמן מספר לנו על יורדי הים שספינותיהם נשברו והם ניצלו ובאו אל מגדל אחד, שם ניהלו ביניהם שיחות עמוקות. "בתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים.שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם" (סיפורי מעשיות. מעשה בשבעת הקבצנים)

העניות והדלות הרוחנית בה אנו שרויים היא פרי בחירתנו. יש בכוחנו לוותר עליה – בהחלטה אמיצה אחת. "חדלו עוד מלהיות עניים", קורא אלינו הנשר הגדול. "אל תאמינו למראה עיניים", מרמז לנו הצדיק ברחמיו הגדולים.

אפילו אם ספינותינו שבורות, אפילו אם גלי הים הטילו אותנו אל מגדל שכוח, הכל עדיין תלוי בנו. גם אם נכשלנו, מעדנו, נפלנו, גם אם חשים אנו אבודים, זקנים, תשושי כוח, כל זה אינו אלא אחיזת עיניים, צידם החיצוני של החיים בלבד.

מתחת לכל זה שמור לנו יופי גדול. ויופי זה – הוא מה שאנו באמת. "שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם", מתחנן רבי נחמן לפני נשמותינו המכוסות אבק.

"בתוך הגוף הארצי, העכור, השואף כל ימיו אל כזב החומר, שוכנת נשמה קדושה וטהורה.

אל תאמינו לטרשים של הגוף, אל תתבלבלו מעכירות החומר".

"קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח. …אז תראי ונהרת, ופחד ורחב לבבך" (ישעיהו ס')

פרטים נוספים על ספרי הרב ארז משה דורון, דיסקים, שיעורים ואירועים: לב הדברים 02-5667567  www.levhadvarim.com


אודות admin

מנהל אתר חדשות ברסלב, סופר, מנחה קבוצות, מטפל ומעביר שיעורים לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב. מחבר רב-המכר ״סוד הנקודה הטובה״ http://sodhanekuda.com והספר ״התגלות״ http://www.hitgalut.co.il

Check Also

1239712_218911995113998_3740751345332874172_n

פרשת השבוע חוקת | ברסלב מאיר

רוצה באמת להיות בן אדם ? להנצל מכל הבלבולים והמחשבות הרעות והטורדניות של הבלי עולם ...

מכתבי תודה !

רואים ישועות בלי הבטחות ! מכתבי תודה ! תודה רבה על ה"הסרת עין הרע" שעשיתם ...

3 comments

  1. ד"ר דן דה-מדינא

    הנני מצאצאיו של הרשד"ם, נולדתי לפני כשמונים שנה בארץ-ישראל וכל התכנים הנזכרים בטור של הרב ארז משה דורון – היופי השמור, מדברים אלי מאד, והנה מהלך אנוכי במקומות היפים ביותר בארצנו הקדושה ורואה על חומות-אבן מפוארות ועל קירות סלעים מרהיבים ביופים וגם בהרבה הרבה מקומות אחרים ברחבי הארץ את הכתובת:
    "נ-נח-נחמ-נחמן-מאומן" מצויירת בזפת שחורה וביד לא אמונה. האם עשיה פולשנית בלתי-הפיכה כזו תקרב את הגאולה או את החיבה ההדדית בין פלוגתות עמנו?
    לפני כחודש קניתי מידה של אשה צעירה קונטרס של חסידות ברסלב ואף הוספתי תרומה, מיניה וביה,סיפרתי לה בנעם את ענין הכתובות על הקירות והיא בתגובה תקפה אותי במלים בוטות, הסתובבה והלכה.
    קשה לי מאד עם המראות האלה ואינני יודע אל מי לפנות ולבקש להמנע מכך.

  2. יש לי תמיכה מלאה בדבריו של ד"ר דה-מדינא ותקוה שימצא מענה ופתרון לנושא

    הכאוב הזה.

  3. אני לא באה חלילה לענות במקום, ואשמח גם לתגובה..אבל בכל מקרה רציתי להגיד כמה דברים..
    אני חושבת שהכתובות האלה וההתייחסות הזו של האנשים.. לא צריכה לשקף משהו.
    סתם דוגמא אני אתן, אני גם נתקלתי פעם במישהי שנתנה לאישה אחת משהו והאישה לא הגיבה הכי טוב, ואז זו שחילקה הגיבה בצורה לא הכי יפה גם כן. ואתה מסתכל על זה ואומר- אוי מזה צריך להיות?
    אבל זהו, שזה לא אמור להראות לי כלום. זה אמור להראות לי איך אני צריך להשתדל לא להתנהג.. אבל לא לפסול משהו מסוים. לא שחלילה הדברים האלה הם נגד התורה, אבל זה כמו שיש אנשים שלוקחים את התורה ושמים אותה בתור תירוץ לדברים לא טובים. זה לא אומר שהתורה לא טובה חס ושלום. התורה טהורה קדושה, השאלה לאן האנשים לוקחים. כל דבר אתה יכול לקחת לצד טוב ולצד לא טוב.
    בניגוד לאותה אישה שתקפה במילים בוטות, יכולת אתה או אני או כל אחד אחר, לפגוש מישהו שהיה עונה בסבר פנים יפות ושמח על זה שזיכית אותו לענות לך תשובה שתוציא לך איזה ספק.
    השנייה שמעתי שהרב ארז אמר באיזה סרטון שהם עשו בלב הדברים על סדנת שקוף, שברסלב זה לב. לב בשר.. לב מרגיש. אתה מרגיש אתה חי. אתה חי ונושם את דרך ה' באמת.. אתה חי את עצמך. אוהב.
    וגם כאן, כמו בכל מקום לדעתי דברים לא מושלמים..אנשים צריכים לעשות עבודת מידות.. עבודה עצמית. אבל המקור, הוא טהור. המקור הוא אמת. המקור הוא לב.. כל כולו.
    בקיצור, אני מקווה שהסברתי טוב את מה באמת רציתי להסביר ושלא מרחתי והגעתי לדברים לא קשורים. בשורה תחתונה, הכתובות האלה לדעתי לא צריכות לשקף את חסידות ברסלב.. כלומר, לא לקבל דרכם את הדעה או את המחשבה על זה.
    כמו שמחה- ששמחה זה לא דווקא דבר חיצוני שנגלה כלפי כל העולם. כמו צחוק בקולי קולות.. לא, זה הרבה יותר פנימי. שלא כולם חייבים לראות.. אותו דבר, יש דברים פנימיים שמעירים אותך יותר מחוץ. וההתעוררות הזו היא טובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

ריפוי יהודי | סדנאות נפש ברוח החסידות | ספר מתנה | ספר להתחזקות